1:100

מה זה 1:100? איך הגענו להדפיס בתים? ולמה לפתוח עסק חדש בזמן קורונה זה רעיון לא רע בכלל



מה זה 1:100?


שנה או שנתיים אחרי שסיימתי את לימודי בחולון עבדתי בתור מנחה בקורס של סטודנטיות במכללה מאוד יוקרתית באיזור המרכז. לימדנו נשים שרצו להפוך למעצבות פנים לבנות רהיטים מתוך קבצים פתוחים לקהל (אופן סורס). בשביל לבנות את הרהיט הנבחר היה עליהן לבנות תחילה דגם בקנה מידה 1:3. הופתענו לגלות שלא כולן יודעות את משמעות המילים ומאז אני מבהירה תמיד - למטה, בתוכנית האדריכלית, כתוב מספר קטן, אחריו נקודותיים ומספר גדול יותר. זה קנה מידה והוא מספר לנו מה יחס האובייקט שעל הדף המודפס לדבר האמיתי במציאות. אחד למאה זו המידה שמופיעה על הגרמושקה וגם המידה של המודל שלנו. בחרנו במידה הזו כי מידה גדולה יותר כמו 1:50 היא מורכבת יותר לייצור ולכן יקרה יותר ולוקחת יותר זמן, וגם כי המטרה שלנו היא להכניס מודל כזה בכל בית חדש שנבנה או משופץ וכשזה בגודל הנכון תמיד יהיה לזה מקום על המדף או על שולחן העבודה. המודל שלנו הוא יותר מכלי תכנוני, הוא מזכרת לתקופה חשובה בחיי הבונה ולפעמים גם ההוגה של אותו בית.


איך הכל התחיל?


התקופה היא מרץ 2020, תחילת הסגר הראשון שהגיע בעקבות מגיפת הקורונה.

אני מסיימת תקופה של חידוד ובנייה בעסק שהתחיל להתרומם בארץ, שנה וחצי משחזרנו מסין, מאז שעברנו לקיבוץ. אני ואור מלווים מורות בבתי ספר שמובילות תהליכים של הטמעה טכנולוגית ובמקביל מעבירים הרצאות למנהלות ומורים בנושאים שקשורים לחדשנות בחינוך, לטכנולוגיה ולחשיבה אחרת. הולך לנו לא רע בכלל, מזמינים אותנו לעוד הרצאות, מגיע גם איזה רעיון של לעשות הרצאות לאוכלוסיה מבוגרת ואנחנו מתחילים למצוא את עצמינו בעליה חדה ואז מגיע הסגר וכל העבודה נעצרת. כל הסדנאות, ההכשרות, הכנסים, השיעורים. הכל עוצר ואני מרגישה את העסק טובע כמו בחול טובעני ואין מה לעשות, רק להתבונן מהצד ולקוות שיפסיק לשקוע. בינתיים סגר, עם שני ילדים קטנטנים, חרדה קיומית וחוסר אונים שאופף את העולם כולו. היה קשוח! מתישהו, עוד כמה זמן שיקח לנו לצאת מזה ולשכוח מהתקופה הזו אנשים יסתכלו אחורה וישאלו ״איפה היית בתקופת הקורונה?״ ואז כל אחת תציג את המדליות שלה על הדש ותספר את הסיפור שלה. על הלידה, על המחלה, על העסק שהלך.

במקרה שלנו, היה זה בתקופת השקיעה שמצאתי את העסק הזה. יותר נכון אור ואז אני.

התחלנו לתכנן את הבית שלנו עוד כשחיינו בסין, שם היו לנו מעבדות ייצרנות דיגיטלית עם כל מה שזוג כמונו יכול לחלום עליו. אז אור החליט להדפיס את הבית שלנו בשביל שנוכל להתבונן ושתהיה מזכרת. הבית הזה עמד על המדף בבתים שלנו בסין (היו כמה), ואז בבית בקיבוץ בלי שיתייחסו אליו יותר מידי. ואז הגיעה הקורונה. יום אחד נתקלתי בחברה בכלבו שבונה יחד איתנו בפרוייקט והיא סיפרה שקשה לה קצת להבין את התוכניות. החלטתי לעזור לה ולייצר עבורה מודל, ככה בשביל הכיף.


עסק חדש בתקופת הקורונה זה רעיון לא רע


במיוחד אם העסק הקודם נמצא קפוא במקרר תוצרת סין על להודעה חדשה.

אחרי שתכננתי ויצרתי את הבית של חברתי לפרוייקט הבנתי שיש פה משהו. הבנתי את זה כשהראיתי את המודל לכמה אנשים לפני המסירה וכששמתי לב שהמודל נעלם מעיניהם. הם לא רואים את המודל, הם רואים חדרים, דלתות, חלונות, מעברים. חושבים איפה הכי נכון להניח את המיטה ולאיזה כיוון כדאי להפנות את הסלון. המודל מוצלח כי הוא מצליח לייצר בדמיון מה ששום שרטוט טכני או הדמיה נוצצת לא עושים. הוא מצליח לשים נפח לתוכנית ועם הנפח הזה הדמיון כבר לא צריך לעבוד קשה בשביל לראות את המודל הזה כבית.


#3dmodeling #techstartup

 כתובת: קיבוץ מגידו 1923000

  • White Facebook Icon
  • White Pinterest Icon
  • White Instagram Icon